אמש, בסוף תפילת ערבית של מוצאי חג הפסח, החלנו לספור. דוד גדנקן עם 10 דברים שרציתם לדעת על ספירת העומר.

א. בספר ויקרא (פרק כ"ג פסוקים ט"ו-ט"ז) נאמר: "וספרתם לכם ממחרת השבת,מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום". בספר דברים (פרק ט"ז פסוק ט') נאמר: "שבעה שבועות תספור לך מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות ועשית חג שבועות לה'".

ב. לית מאן דפליג כי בזמן שבית המקדש קיים, ספירת העומר מצווה היא מדאורייתא. בבית המקדש נהגו להקריב ממחרת השבת, דהיינו בט"ז בניסן למחרת חג הפסח,את קרבן העומר. שם הקורבן על שום כמות התבואה המוקרבת שהיא עומר התבואה הייתה ניתנת לכהן וזה היה מניפנו לפני ה'. ע"ש מנהג ההנפה נקרא הקורבן גם "עומר התנופה". ומשחרב בית מקדשנו ואין הבאת עומר לכהן להנפה, אמרו המפרשים כי אין הספירה מדאורייתא, והיא מקויימת כדי להזכיר את עבודת המקדש.

ג. אחת השאלות שעלו בפני חכמינו מי סופר? האם נאמר שליח הציבור סופר בברכה ומוציא הקהל בברכת אמן? בגמרא במנחות ( דף ס"ה עמוד ב') נאמר כי מצוות הספירה הינה על כל יחיד מישראל, מנא לן? מהנאמר: "וספרתם לכם"-שתהא הספירה לכל אחד ואחד.

ד. כיצד תהא הספירה? יכול יספור חמישים ומקדש יום החמישים ואחד? תלמוד לאמר: "שבע שבתות תמימות תהיינה". יכול שיספור ארבעים ושמונה ימים ויקדש את יום הארבעים ותשעה? תלמוד לאמר: "תספרו חמישים יום" הא כיצד (והלא הספירה הינה רק 49? עליך למנות 49 יום וקדש את יום החמישים כיובל (כמובן הכוונה לקדש את יום חג השבועות).

ה. כמובן שנושא שיטת הספירה הייתה סלע לפרשנויות רבות של רבותינו. רש"י לימדנו שמתחיל ומונה מבערב (וכך אכן אנו נוהגים). באשר לשיטת הספירה? אמר אביי ( בגמרא במנחות דף מ"ו עמוד א'): "מצווה לממני יומו ומצווה לממני שבועי, דכתיב תספרו חמישים יום וכתיב שבעה שבועות תספור לך (הדגש על הימים ועל השבועות) . אמימר: מני יום ולא מני שבועי אמר זכר למקדש הוא. כוונתו של אמימר כיוון שהספירה הינה זכר למקדש ואינה מדאורייתא, די בספירת הימים ואין ספירת שבועות. הרי"פ תמך בדעתו של אביי. הרמב"ם כתב: "מצוות עשה לספור שבע שבתות תמימות מיום הבאת העומר ומצווה למנות הימים עם השבועות. כמובן שאנו נוהגים לפי דרכם של אביי, הרי"פ והרמב"ם.

ו. וכיצד סופרים את ספירת העומר? על כולי עלמא וציינו זאת גם הרי"פ וגם הרמב"ם שמתחילין לספור בלילה, ליל ט"ז בניסן. סופרין ספירת העומר במעומד. על כך אמר רב שמואל הכהן גאון "דאסמכתא לכל הברכות שיהיו במעומד, מדכתיב ויברך את קהל ישראל וכל קהל ישראל עומד. כך קיבלנו מרבותינו דאסמכתא דספירת העומר בעמידה, מדכתיב "מהחל חרמש בקמה" תחל לספור,ללמדך שבקימה ובעמידה תספור. להלכה אם ספר מסיבה כלשהיא בישיבה יצא ידי חובה .

ז. אחד הנושאים בהם עסקו חכמינו והפוסקים הוא: מה קורה לאדם ששכח לספור ערב אחד? רב סעדיה גאון כתב: "אם שכח ולא בירך על ספירת העומר בכל הלילות שבין פסח לעצרת, מברך בלילה שאחריו, חוץ ממי שלא בירך לילה הראשון, שאין מברך בשאר הלילות שבעינן תמימות! וליכא. דעתו של רב האי גאו שונה וכך כתב "אם לא בירך בלילה מברך ביום כי ספירת העומר לדידן אינה מן התורה לפי שאין לנו לא הבאה ולא קורבן ואין לנו לדקדק כ"כ בתמימות. איכא דאמרי שכדי להוציא את עצמו מן המחלוקת (מי ששכח) סופר אחר כך ובלא ברכה. יש פוסקים שקבעו כי אם שכח פעם אחת בלבד יברך למחרת בבוקר ובברכה, אבל אם שכח פעם נוספת, יספור מאז וללא ברכה.

ח. אחת המחלוקות החריפות ביותר שהתקיימה בתקופת בית שני וקשורה בנושא ספירת העומר הייתה מה המשמעות של הכתוב "ממחרת השבת"? המקובל הוא שהכוונה יום אחרי הבאת "עומר התנופה" והמשמעות ממחרת חג הפסח. הצדוקים והבייתוסים שלא קיבלו את התורה שבע"פ, פירשו את המילה שבת כיום השבת ממש ולא קיבלו כי הכוונה לחג הפסח. דעתם הייתה שתחילת ספירת העומר הינה לאחר יום השבת שאחרי ליל הסדר. למסקנתם שחג השבועות יחול כל שנה במועד אחר, כלומר ביום החמישים אחרי תחילת הספירה לשיטתם. לעומתם הפרושים שקיבלו על עצמם את התורה שבע"פ הבינו כי "למחרת השבת" פירושה לאחר יום השבתון שהוא במקרה שלנו חג הפסח. אחת ההוכחות לצדקת דרכם הייתה האמור לגבי יום הכיפורים  "שבת שבתון" שכמובן אין פירושו יום השבת המובן יום השביעי בשבוע. כמובן דרכם של הצדוקים והבייתוסים נדחתה מכל וכל ואנו נוהגים כמצוות חכמינו "מחרת השבת" למחרת הפסח.

ט. נזכיר עוד שתי פלוגתות "קלות" בהקשר של ספירת העומר. האחת הינה השאלה האם במוצאי חג הפסח בברכה על ספירת העומר נוסיף גם ברכת שהחיינו וקיימנו לזמן הזה? רוב הפוסקים אמרו  "ברכת שהחיינו מברכין על דבר שמתחדש ויש בו הנאה ושמחה, בספירת העומר (הכוונה כמובן לתקופת הספירה) אין שמחה ולפעמים גם צער ומדוע צער? כי נזכרים בחורבן הבית שבגללו אין אנו מקריבים קורבן העומר".

הרשב"א כתב בשו"ת של "וספירת העומר אין בו זכר לשום הנאה אלא לעגמת נפשנו לחורבן בית מאווינו". יש שאומרים שכיוון שהספירה הינה ההמשך לחג (ובגולה יו"ט שני) נפטרה ספירת העומר בברכת שהחיינו שעל החג.יש שאמרו עיוון שיש חשש שישכח יום בספירתו ותמצא ברכתו ברכה לבטלה. יש שפסקו כי מעיקר הדין מותר לברך שהחיינו בספירת העומר (הרב עובדיה יוסף בספרו יחווה דעת חלק א'). השאלה השניה שבמחלוקת היא ספירה של נשים? האם זו מצווה שהזמן גרמא? יש פוסקים שהחליטו כי האשה תספור וללא ברכה. יש שפסקו כי אם האשה בטוחה כי לא תשכח ולו ספירה אחת מותר לה לברך על ספירת העומר.

י. מנהגי האבלות בימי ספירת העומר כמובן שאינם קשורים למצוות הספירה עצמה, עיקר מנהגים אלה קשורה באסון שקרה בימי הספירה ל-24 אלף תלמידיו של רבי עקיבא. הסכנה לעם ישראל הייתה שעם העלמותם ממעגל החיים, תלך עימם מסירת דברי התורה מדור לדור וח"ו לנצח. בבראשית רבה מסופר כי תלמידי רבי עקיבא מתו שהייתה עינם צרה אלו לאלו. והמסקנה המתבקשת מלבד ומעבר למנהגי האבלות היא "תנו דעתכם שלא תעשו כמעשיהם ! עימדו ומלאו את כל ארץ ישראל תורה!".

אמן לו יהי רצון. מועדים לשמחה.